החלטה בתיק עת"א 23121-01-12

העותר מרצה 16 שנות מאסר בגין עבירות מין ואלימות והוא עותר לשלבו בסבב חופשות.

לאחר שנבדק באופן פרטי על ידי ד"ר נמרוד שני, שחוות דעתו צורפה לעתירה, אשר המליץ על הוצאתו לחופשות בתנאים מגבילים, ובליווי ערבים, וזאת מבלי שהוא מתעלם מחוסר יכולתו של העותר להשתלב בתהליך טיפולי בשל מאפייני אישיות עליהם גם מב"ן לא חולק.

המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על שלוש חוות דעת של מב"ן לפיהן שקלול הפקטורים הסטטיים והדינאמיים באישיותו של העותר בכל הקשור לרמת מסוכנות מינית, מביא להערכת מסוכנות מינית גבוהה לטווח הארוך והקצר, דבר שמונע את הוצאתו של העותר לחופשות ולו בתנאים המגבילים המוצעים על ידי ד"ר שני.

ב"כ העותר מבקש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר שני, המנומקת והמפורטת, על פני חוות הדעת של מב"ן, וכן הוא מבקש לבחון אפשרות של קבלת טיפול פרטני במסגרת שב"ס, שכן אין מחלוקת גם לדברי גורמי הטיפול בשב"ס שהעותר אינו יכול להיתרם מהשתתפות בהליכים טיפוליים רגילים.

עיון בחוות הדעת של ד"ר שני ובחוות דעת מב"ן מעלה כי החלטת המשיב להסתמך על חוות דעת מב"ן ולהעדיף אותן על חוות דעתו של ד"ר שני, מבלי להמעיט במקצועיותו של ד"ר שני, ובהיקפה של חוות הדעת, היא החלטה סבירה שכן מב"ן לא התעלם מכל הנתונים המופיעים בחוות הדעת של ד"ר שני והמסקנה אליה הגיע, שאינה עולה בקנה אחד היא מסקנתו של ד"ר שני, איננה מנותקת מהמציאות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה ככל שהיא נוגעת לבקשת העותר להשתלב בסבב חופשות.

עם זאת, מתבקש המשיב לבחון אפשרות של מתן טיפול שיתאים לנתוניו של העותר על מנת שניתן יהיה להפחית את מסוכנותו המינית כדי שניתן יהיה בעתיד לבחון בקשות שיגיש ואשר כיום דינן להידחות בשל מסוכנותו המינית הגבוהה.

ניתנה והודעה היום, 23 פברואר 2012, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

<#3#>